"זה היה טבעי שדנידין יתגייס למען ביטחוננו"

 מי שכתב מספר ספרים עצום, לפחות 170, שעליהם חתם בשלל שמות, נותר מרצון באלמוניותו, אבל ראה לנגד עיניו את עולם הספרות עובר תהפוכות ולא נסחף עם הזרם.

כשריאיינתי את גפני לפני שנים אחדות, הודה שהפטנט של דנידין לא היה בדיוק בלעדי שלו. "כבר לפני 110 שנים כתב סופר ספרי המדע הבדיוני האנגלי ה. ג'. וולס ספר שנקרא 'הרואה ואינו נראה' על איזה מדען שהפך לכזה", סיפר. "אצלו זה היה יצור מפחיד, מגעיל אפילו. איזו שטות! – חשבתי. הרי סיפור על אדם שנכנס לכל מקום ועושה כאוות נפשו מבלי שיזהו אותו יכול להוות בסיס למשהו מצחיק מאין כמוהו".

כזה היה גפני, ששמר על ההומור שלו גם בזקנתו. הוא חנך את סדרת הספרים האלמותית 'דנידין' ב-61' עם הספר 'הרפתקאות דני הרואה ואינו נראה'. הספר ה-29 והאחרון בסדרה, 'דנידין בג'ונגל', הופיע ב-2001. גפני עבר מהר מאוד מנושאים תמימים, כמו תיאטרון וקרקס, לסיפורים הרואיים דוגמת 'דנידין בשירות הריגול' ו'דנידין גיבור ישראל'. מלחמת ששת הימים העצימה את המגמה והדמות הביונית השתלטה על מטוס חטוף, שחררה שבויים ולכדה מחבלים, עד שכעבור שנים אפילו הצילה את ...הנשיא קלינטון.

"מהשמאל השמיצו אותי מכאן ועד להודעה חדשה ותיארו אותי כמחרחר מלחמה, כמחנך ללאומנות וכמי שמציג את הערבי כיצור נלעג", קבל גפני. "קנאת סופרים הניעה את גלגלי מסע ההשמצות. שום ספר לא הצליח להשתוות עם מכירות  'דנידין במלחמת ששת הימים'. רק סדרת 'עולם התנ'ך לילד' שלי נמכרה יותר וחטפו אותה מהמו'ל שלי, מאיר מזרחי, ישר מהמשאיות. הביקורות האיומות שחטפתי לא עצרו את המכירות".

איך הגבת על ביקורות אלה? – שאלתי.

"כפטריוט, המחנך לאהבת המולדת והמורשת, המשכתי בדרכי", השיב. "מבחינתי, זה היה טבעי שדנידין יתגייס למען בטחוננו. שמע, הוא כל-יכול. לו רק היו נותנים לו, היה גומר כמו כלום את אחמדינג'אד ומשחרר את גלעד שליט בלי שום בעיה..."

עלילות דנידין הוצגו לפני שנים כהצגת-ילדים. לא ייאמן אבל בתפקיד הראשי שיחקה אבירמה גולן, המוכרת כיום כסופרת וכעיתונאית. גפני קיווה להביא את גיבורו גם לטלוויזיה. "הם התלהבו", טען, "אבל לבסוף נרתעו מפני שלדבריהם אין טכניקה שתעביר את הסיפור למסך".

גפני כבר היה במעלה שנות ה-70 שלו כשאפסן את גיבורו הביוני בבוידעם. "הבנתי שהזמן לא לטובתי",  שח. "הגעתי למסקנה שעלי לעשות בחיים עוד דברים מלבד כתיבת ספרים לילדים ולנוער ויש לי מה לומר כהיסטוריון צבאי וכחוקר מקרא".

גפני היה צבר תל-אביבי, בן להורים שעלו בעלייה השלישית. הוא גדל בדרום העיר, ליד הים, למרגלות מסגד חסן בק. שם התחיל את הקריירה בילדותו כשהוציא את ...עיתון 'השכונה', "עם חדשות ועם סיפורים על שודדי-ים שהייתי מקריא לחבר'ה ליד המדורה". תקרית בבית הספר התיכון הביאה אותו ללח"י. המורה לאנגלית לימדה שם שיר-הלל לבריטניה. הוא וחברו נצרו מתוך מחאה את פיהם והוצאו מהכיתה. הדבר נודע והוא גוייס ללח"י, שם עסק בהדבקת כרוזים ובפעולות מודיעין "לאחר ששלטתי היטב באנגלית מתוך קריאת ספרי אגתה כריסטי בשפת המקור". "לא היינו צריכים מוקשים כדי לעצור את האנגלים", העיד. "היינו שמים על הכביש נר בתוך קופסת נעליים ואת תשאל איזה אפקט היה לזה".

במלחמת העצמאות שירת כחבלן בחטיבת גבעתי. "העפתי הרבה מצרים באוויר", סיפר בדרכו הציורית. לאחר שהשתחרר, הצטרף לתנועת 'הכנענים': "שם התגבשה אצלי ההכרה שאנחנו המשך לעברים המקראיים, כפי שהיה אברהם ולא ליהודים מהגולה. הבבלים הדביקו לנו את השם יהודים לאחר שכבשו את ירושלים. הגיעה השעה שהעברי החדש, כאן בישראל, ייתן גט-כריתות לעברו היהודי-תלמודי-גלותי ויחזור אל המקורות העבריים שמקורם במקרא. עלינו להכיר בכך שהערבים הם הפולש שכבש מאיתנו את המולדת שלנו".

לא ייאמן, אבל מאחורי ספריו הקלילים, הסתתר איש רציני שהתעמק בחקר התנ'ך, שממנו הגיע לפיתוח תיאוריית שנת היובל, שלפיה אחת ליובל שנים יש להנהיג שוויוניות בכל. במקביל עסק שנים במחקר צבאי ב'מערכות', שם חתם בשמו האמיתי, לעומת שמות העט, כמו און שריג, אבנר כרמלי, יגאל גולן ועוד שאיתם חתם על ספריו, סדרותיו ותרגומיו. בעבר הוקדש מלוא הגיליון של 'מערכות' למחקרו על קרב המיתלה במבצע סיני, שפורסם בשפות שונות ונפוץ בעולם.

המו"ל העיקרי של רוב 170 ספריו היה מאיר מזרחי. "הגעתי אליו כשכל ההוצאה שלו עדיין שכנה במסדרון של בית ליד שוק הכרמל", נזכר. "אשתו עמדה לא הרחק משם, בהמלך ג'ורג' ומכרה ספרים מעגלה כמו רוכלת. אצלו יכולתי לפרסם אפילו ספרים פטריוטיים שלא היו עוברים את סף ההוצאות האחרות".

כאן יצא בגילוי: "למעשה, לא כתבתי בשביל כסף. היה לי מקום עבודה מסודר ב'מערכות'. רציתי להעביר את רוח לח'י לעם, לאחר שמיטב חבריי שם נפלו במאבק שלנו לעצמאות. עם מה שמזרחי שילם לי, הייתי אוצר בשבילו. ממני הגיע עד ארמון בסביון ובהמשך ירד מנכסיו..."

מבחינה כמותית, היה גפני אניד בלייטון הישראלי. לבד מ'דנידין', הוא היה חתום על סדרות-להיט כמו 'הספורטאים הצעירים' וה'אמיצים', 'הימאים' ו'הבלשים', לצד תרגומי סדרות לועזיות וקלאסיקות כמו 'תום סוייר', 'טרזן' ו'שלושת המוסקיטרים'. אבל הוא גאה במיוחד בסדרת 'עולם התנ'ך לילד', שבה העביר בדרכו את סיפורי המקרא לטף ולצידה – סדרת 'תולדות ישראל לילד', שדי בשמות ספריה, כמו 'מרד החשמונאים' ו'תהילת מצדה', כדי לעמוד על רוחה.

גפני, אב לשלושה וסב לשבעה נכדים (בשעת הראיון), התגורר ברמת-אביב ג'. מרום גילו הוא לא התלהב מהמתרחש בתחום הספרות לילדים ולנוער. "הכל מקולקל!" התרעם. "הכל בגלל הטלוויזיה!"